ריפוי עצמי בתנועה , שיטת מאיר שניידר

למדתי תרגילים לשיפור וחיזוק הראייה לפי שיטת בייטס ובהמשך אף פיתחתי ושיכללתי אותם.

אני זוכר שכאשר התחלתי את עבודתי בשיטת הריפוי העצמי הייתי עיוור כמעט לגמרי.

קראתי אז ספרי ברייל במהירות גדולה יותר מכול קוראי הברייל בארץ. בבית הדואר ברחוב ביאליק בתל-אביב כבר ידעו מראש שמגיעים אליי ספרים והם דיווחו לי על כך כשפגשו אותי ברחוב. נשים שעבדו בספריית העיוורים בנתניה נדהמו מכמות הספרים שהזמנתי שוב ושוב.

אימי החרשת הלכה לישון ולא שמעה מעבר לקיר הדק שאחרי שהכנסתי את הספרים מתחת למיטה, הייתי מוציא אותם וממשיך לקרוא עד אמצע הלילה. מדי פעם תפסה אותי כי הייתי נרדם עם הידיים שלי על הספר מרוב עייפות והתלוננה על כך שלא ישנתי מספיק. האמת היא שהמוטיבציה שלי לקרוא הושפעה מאוד מהמוטיבציה של ההורים שלי שלמדו לחיות חיים מלאים למרות היותם חרשים לחלוטין.

הם נסעו לאירופה, ביקרו במקומות שונים וחייו חיים לגמרי מלאים למרות מומם.

גם מצאתי את דרכי מחוץ לעיוורוני. זה לא יכול היה לקרות בשיטות הרגילות או בכלל דרך הממסד הרפואי הרגיל.

כאבי סביב העיוורון היה מאוד גדול ומצאתי פתרון, והפתרון היה בדמותו של נער בן שש עשרה שהראה לי תרגילי עיניים שאותם למד מספרים של הסופר אלדוס האקסלי ושל אופטומטריסט מאוד מפורסם בשם פפר. הנער שפיתח ושכלל את התרגילים לפי הבנתו, לימד אותי את התרגילים האלה ומשם התחילו חיי מחדש.

תרגלתי ותוך שנה וחצי התחילה לי ראייה של ממש! אלא שעכשיו עמדה בפני משימה חדשה: בעברי נשאתי ספריי ברייל כבדים ומכונת ברייל שהייתה מאוד כבדה וילקוט מאוד שמן שהיה על גבי והתרגלתי לשאת עול גדול על עצמי. עוברים ושבים חשבו שהורי לא ממש שמים לב אליי בגלל המשקל הכבד שסחבתי. עתה עמסתי על עצמי עול חדש: הייעוד שלי הוא ללמד את עצמי ואת העולם משהו שהעולם עוד לא הכיר והוא איך לממש את הפוטנציאל האנושי. הנה, עד היום רופאים שלמדו את שיטתי, אחרי שנים של הצלחה שהייתה לי איתה, בודקים את עיניי ואומרים לי "מאיר, אין שום סיכוי שעין כזו תראה".

אני לא אשכח אף פעם איך פרננדה, שהיא אופטומטריסטית, הביאה את הפרופסור שלה לאופטומטריסטיקה להכיר אותי. שניהם הסתכלו לתוך עיניי ואמרו לי "מאיר אתה עיוור". אמרתי לפרננדה "הלא את נסעת במכוניתי פעמים רבות כשאני נוהג, בביקורך בסאן פרננסיסקו!" והיא אמרה "נכון, אני יודעת שאתה לא עיוור. אני גאה בך בתור תלמידתך. אך בתור אופטומטריסטית אני מוכרחה להגיד לך שהעיניים שלך נראות כמו של עיוור". הצלקת בעדשתי היא כל כך גדולה שלא נראה שקרן אור יכולה לחדור דרכה לרשתית ועדיין היה לי 0.5 אחוז של עדשה מתפקדת, ומראייה של פחות מחצי אחוז הגעתי לראיה שמעל חמישים אחוז.

איך עשיתי את זה?
על ידי גיוס משאביי.

למדתי תרגילי ראייה מאוד מיוחדים, כאלה שבהם אנחנו עוצמים את העיניים, מכפים (מכסים בכפות הידיים) אותן ומדמיינים שחור מוחלט. כהרפיה ישבתי שלוש שעות ביום כדי לעשות את זה.

למדתי תרגיל שמש שבו אני עוצם את עיניי ומזיז את הראש מצד לצד בעיניים עצומות: כשאני פונה אל השמש אישוניי מצטמצמים וכשהן לא פונות ישירות אליה הם מתרחבים.

גיליתי שהאופן שבו אני מסתכל על העולם איננו בוחן אותו לפרטיו. למדתי להתחיל להסתכל על פרטים שבהתחלה נראו לגמרי לא ברורים ואפילו גרוטסקיים. מאז שהתחלתי ללמוד לשים לב לפרטים, נושא זה עובר כחוט השני עד היום. עבדתי עם סימוני רופאת שיניים מברזיל שמפרקתה נשברה כתוצאה מתאונה והעצב האופטי שלה נהרס אבל שביב ראייה נותר לה בעין אחת. למדנו איך לפתוח את העין השנייה לראייה מוגבלת, ואת העין שיכלה קצת לראות לימדתי להסתכל על פרטים בחלק המאוד קטן של שדה הראיה שיכלה לראות אותם. לאט לאט התחלנו להרחיב את שדה הראיה, עדיין לא למצב נורמאלי אבל כיום היא כבר מצליחה להסתכל על פרטים עד כדי קריאת אותיות גדולות ואף לחזור לרפואת שיניים.

העבודה הפנימית שעוזרת לאנשים לא קיימת במימסד הרפואי. המימסד הרפואי מאוד מאוד פסימי לגבי אפשרויות האנשים. פתיחת האפשרויות האלה היא מטרת חיי לכן כתבתי את ספריי "החיים כתנועה" ו"ריפוי עצמי בתנועה".

קשה לעורר אנשים ולהסביר להם שיש בתוכם אוצר גנוז של המון אפשרויות פעולה שעדיין לא נעשתה ואלה שמאמינים בזה באים מרחבי העולם כדי ללמוד אצלי בסאן פרנסיסקו. אנשים מישראל מגיעים לכאן כדי לעבוד איתי ואני נוסע לעיתים כדי לטפל באנשים בישראל.

ורד, תלמידתי הבכירה בישראל, נתקפה על ידי נגיף הפוליו בגיל שנה וחצי ולקתה בשיתוק. היא פגשה אותי בשנות העשרים ולמדה את עקרונות השיטה. מבחינתו של הממסד הרפואי היא הייתה אמורה להיות מרותקת לכיסא גלגלים כבר לפני שנים ארוכות. עם הזמן הצלחנו בעבודתנו להביא להליכה טובה. בימים אלה יש לה שוב נסיגה, שלושים וחמש שנים אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד. היא החזיקה מעמד עשרות שנים עם העבודה שהייתה לה איתי.

בגוף יש שש מאות שרירים.
רובנו משתמשים בחמישים עד שבעים וחמישה מהם.

הרקמה החיבורית סביב השרירים הפעילים מתקשה. ההתקשות של הרקמה הזו גורמת לכך שרבע מהאוכלוסייה בארצות הברית ושמינית מהאוכלוסייה בישראל סובלת מדלקת פרקים. אחוז עצום! שמונים אחוז מהאמריקאים ושישים אחוזים מהישראלים סובלים מכאבי גב. כל אלה יכולים להימנע ע"י עבודה מאוד מאוד שיטתית על הגוף. העבודה על הגוף מאוד חשובה. למדנו דרך להביא לתחושה יותר עמוקה של הגוף, להביא לידי כך שלבנאדם תהיה אפשרות לשוחח עם גופו, לחוש את גופו ומה שאני אומר זה לגמרי לא מיסטי: תחושה מלאה יותר מביאה לתנועה רבה יותר. רוב האנשים לא מכירים בעובדה שאין להם תחושה מספקת של גופם עצמם. לכולנו ברור שניתן לתרגל את השרירים אולם רק מעטים מבינים שניתן וחשוב לתרגל גם שרירים שבאופן סדיר ויום יומי אינם באים לידי פעולה. יותר ויותר אנשים מבינים שניתן להמריץ את מחזור הדם אבל אנשים לא יודעים שניתן לתרגל גם את מערכת העצבים.

עבודה לא נכונה עם השרירים יכולה וגם גורמת לבעיות במפרקים.

אנחנו מלמדים אנשים להתגבר על הבעיות האלה ע"י איזון העבודה עם השרירים שלהם בעזרת תרגילים, תרגילים שונים מאלה שלומדים בהתעמלות. בתרגילים שאנחנו מלמדים, מתחילים להפעיל אזורים שאף פעם לא הפעלנו בגופנו. מתחילים לנוע בצורה שאף פעם לא הזזנו את גופנו. הרבה מאוד מהאנשים שעבדו איתי התרגשו כשקבלו מוטיבציה חדשה לעבוד על עצמם. הרבה דיכאון יכול להשתחרר כשלאנשים יש מוטיבציה חדשה לעבוד על עצמם.

אנחנו תפוסים בדפוסים ישנים. היות שהרפואה לא מאמינה שהעיניים יכולות להשתפר רופאי העיניים מאפשרים לאנשים בגלל קונספציה לא נכונה להרכיב משקפיים, להשתמש בעדשות מגע ולעבור ניתוחי לייזר ובסופו של דבר לתת לעיניים לקמול עם הזמן ולא לשפר את חדותן בצורה טבעית. לייזר פוגע בעיניים כיוון שהוא יוצר צלקת ויוצר הרבה מאוד בעיות בתוך העין ומפריע מאוד לעבודתה של הקרנית שחלק מעבודתה הוא להגן על העין. עדשות מגע לא טובות למערכת החיסונית של העין, משקפיים מגבילים את שדה הראייה. אם כל ילד שנתגלה שאינו רואה טוב היה מתרגל תרגילי עיניים תשעים אחוז מהילדים היו משפרים את ראייתם ולא היו זקוקים למשקפיים. כאשר נזקקים למשקפיים עם הזמן הופכת העין ליותר ויותר קצרת ראייה.

הוכח שכאשר הרכיבו לתרנגולות משקפיים שמתקנות קוצר ראיה העיניים הפכו למאוד ארוכות ולקצרות ראייה. כשהעיניים מתארכות יש סיכון גדול שהרשתית תיקרע. תשעים אחוז מהאנשים עם קרע ברשתית יכלו להימנע מקרע שכזה שעלול לגרום לעיוורון אם הניתוח לא מצליח. אם מלכתחילה לא היו מרכיבים משקפיים, היו רואים יותר טוב. לכן עבודה על העיניים היא עבודה מאוד מאוד חשובה. מלכתחילה, אם הייתה יותר זרימת דם לראש ואם היה שימוש נרחב יותר בהיקף הראייה לאף אחד לא הייתה יותר גלאוקומה או למעטים מאוד. לא הייתה מתפתחת גלאוקומה אם אנשים היו מסתכלים למרחקים בעוד שרוב בני האדם כיום מסתכלים כמעט רק לקרוב. לעדשה שהופכת לקעורה בהסתכלות לקרוב אין הזדמנות להיות שטוחה ולהגיע להרפיה. ע"י הסתכלות למרחק תשעים אחוז מניתוחי הקטרקט לא היו מתבצעים.

אם האנשים היו משתמשים יותר בשרירים שלהם, תשעים אחוז מהאנשים שיש להם דלקת פרקים היו מונעים מעצמם מחלה זו. אם היינו משתמשים ביותר מהשרירים שלנו ובצורה יותר נבונה ולא מאמצים מעט שרירים בקיצוניות, לרובנו לא היה כאב גב וגם מערכת העצבים הייתה פועלת בצורה הרבה יותר טובה וטרשת נפוצה לא הייתה קיימת.

אינני אומר שאין בעיות גנטיות. יש בעיות גנטיות, אבל גם אותן ניתן לשפר במידת מה. אותו אדם עם ניוון שרירים מתקדם יכול לצלוע קצת או יכול להגיע במצב חמור לכסא גלגלים. מי שחלה בפוליו ונכנס לכסא גלגלים בצורה די מהירה יכול היה ללכת על שתי רגליו למשך הרבה שנים עם הטיפול הנכון.

אנחנו זקוקים למהפכה, והמהפכה יכולה להתחיל עם אותם אנשים שיבקרו אותנו בסדנאות שלנו, יעבדו על עצמם ועם הזמן ירצו ללמוד איך לעבוד עם אנשים אחרים. העבודה שלנו שונה מכל עבודה אחרת כי היא עבודה של תרגול לכל החיים. היא עבודה שבה אנחנו לומדים לא להתאמץ תוך כדי תרגול אלא אם כן המאמץ הוא מאמץ בונה. בעבודה זו אנחנו לומדים להשתמש יותר ויותר בפרקים שלנו, בשרירים שלנו ובמערכת העצבים שלנו, וכשאנחנו גומרים את העבודה הזו אנחנו יכולים להגיע למצב שונה לחלוטין ממה שאיתו התחלנו.

ביאטריס חלתה בניוון שרירים מתקדם כמו אימא שלה. אימה הגיעה לכיסא גלגלים, ביאטריס ניסתה לא להגיע למצב הזה. היא הצליחה להביא לזה שהאונברסיטה של סן -קרלוס בברזיל שלחה אותה עם מלגה לעבוד איתי בסן פרננסיסקו. היא עבדה על עצמה ארבע וחצי שעות ביום, כל יום וקבלה ממני טיפול שנמשך שעתיים פעמיים בשבוע. תוך חצי שנה היא הצליחה להרים את זרועה מעל לראשה מה שלא הצליחה לעשות במשך שנתיים. הצלחנו ליצור שרירים בחלק הקדמי של השוק שרירי הטיביאליס אינטריור והצלחנו להביא לזה שממצב של ניוון היא הגיעה למצב של בנייה. היא הצליחה לבנות ארבעים אחוז שרירים במחלה שבה השרירים הולכים ומתנוונים. בתחילת העבודה איתי היא לא הצליחה ללעוס מספיק ואיבדה הרבה ממשקלה. היא הצליחה להחזיר לעצמה הרבה מהמשקל ולקבל קצת משקל עודף כי אפשרות הלעיסה שלה הלכה וגדלה. היום ביאטריס מלמדת קורסים רבים בברזיל. המשותף לביאטריס ולוורד הוא ששתיהן עובדות מאוד מאוד קשה על עצמן ועובדות לשיפור. שתיהן עדיין זקוקות לתמיכה שלי מדי פעם. הן צריכות לעמוד באתגר של הידרדרות המחלה אבל משך עשרות שנים הן היו מסוגלות להתקדם מאוד. לעבודה שלי בארץ יש המשך כי יש הרבה מאוד מתעניינים אבל אינני בא בתכיפות מספקת לארץ וחברי הטוב דוד נחום מתנועת הצמחונים דוחק בי כל הזמן שאגיע בתדירות יותר גדולה. אינני יודע מה הן האפשרויות שלי אבל אני יודע דבר אחד.

אני מאוד שמח לחזור לארץ ושמח מאוד לחלוק את הידע שלי אתכם.